top of page
  • תמונת הסופר/תNetta Schramm נטע שרם

קצת גנאולוגיה: נוסעים סמויים [פורסם בבלוג הספרנים]

עודכן: 11 באפר׳ 2022

קישור לקריאת המאמר בבלוג הספרנים של הספריה הלאומית

מסע קצר בזמן חושף כי נוסעים סמויים היו תלויים בין החיים ובין המוות. לפי האקדמיה ללשון עברית, נוסע סמוי הוא מי שנוסע בהסתר ברכבת, אונייה או מטוס לשם בריחה או כדי לחסוך את דמי הנסיעה. האם תהיתם פעם עד מתי, אם בכלל, היה אפשר להתנגב למטוס ואפילו להגיע ליעד? ההיסטוריה מאשרת שזה לא קל: בשנת 1989(!) נוסע הצליח להתגנב לטיסת ארקיע לפריז והוא אפילו לא היה נתפס אילולא המטוס היה מלא עד אפס מקום. הגברת שאת מושבה תפס, לא התכוונה לריב עם האדון אך משלא מצאה מושב פנוי במטוס כולו פנתה לדיילת. המטוס כבר החל לנוע לכיוון מסלול ההמראה אך נעצר כאשר צוות האוויר גילה כי אין לאדון לא דרכון ולא כרטיס. בחקירה התברר כי הנוסע הסמוי עלה למטוס עם צוות הניקיון. הוא כנראה ירד מהמטוס עם צוות האבטחה. (מעריב, פברואר 1989) לפריז אולי קשה לטוס בלי כרטיס אבל לישראל זה אפשרי. כותרת חגיגית בעיתון דבר (אוגוסט 1967) הכריזה כי: 'הנער ש"גנב" טיסה ביקר בעיר העתיקה': טסתי ב"אל על" – כתוב היה על כובע "הטמבל" של הנער ויקטור רודאק, שיצא אתמול חזרה לניו-יורק, לאחר שהתגנב כנוסע סמוי למטוס "אל-על" בניו יורק, כדי "להתגייס לחיל-האוויר". הנער בן הארבע עשרה מצא "בורדינג פאס" על הרצפה בנמל התעופה קנדי לא הרחק מביתו ובהחלטה של רגע ניגש לתור לעליה למטוס. שלוש שעות לאחר ההמראה הדיילת קראה בשמו והוריו המודאגים קיבלו את ההודעה כי הוא בדרך ארצה. משנחת, "סגן מנהל תחנת אל-על עובדיה חיים לקח אותו אל ביתו ובשעת אחר הצהריים הסיע אותו לירושלים". הנער לא התגייס לחיל האוויר, אבל חזר הביתה לניו-יורק מצויד במזכרות: "מכנסיים קצרים, חולצה ישראלית ובידו תיק מלא מתנות".

—- עמוק בבטן הספינה, בחום גובר, אדם נואש מאוד מצא מחבוא.

—- מסע קצר בזמן חושף כי נוסעים סמויים היו תלויים בין החיים ובין המוות. בשנת 1905, יוסף ויינרבי, התגנב לרכבת היוצאת מריגה כדי להגיע לאמריקה מחשש שמעורבותו במהפיכה תגזור עליו מאסר או גיוס לתפקיד בשר תותחים. עד כאן העובדות כפי שסיפרה לי אמא, נכדתו של ויינרבי. המשך המעשה הוא שכל רכושו של יוסף בעת עלייתו לרכבת היה רק המעיל שעל גופו ותפוח עץ. כשהכרטיסן הגיע, כפי שקורה בסיפורים מעין אלו, יוסף נבהל כהוגן שהנה יזרק מן הרכבת ויימסר לרשויות. אלא שאז הכרטיסן ציווה על הנער בקול רועד שירוקן מיד את כיס מעילו הקדמי. יוסף שלף את התפוח מהכיס. הכרטיסן נבח עליו: "תאכל מיד את התפוח!", ונעלם מן הקרון בזעף. המעשה נגמר עם פתרון החידה: יום קודם לכן מהפכנים צעירים פוצצו את אחד מרכבות הקו עם רימוני יד. הכרטיסן, שראה בליטה בגודל הנכון בכיס המעיל, היה משוכנע שלפניו טרוריסט מהפכן.


בתמונה: הענקת תואר ד"ר לרפואה ליוסף ווינרבי, בבוסטון 1915(?)


הסיפור המשפחתי הקטן שלי לא לבד. כששלום יעקב אברמוביץ תיאר את גיבור סיפורו "שם ויפת בעגלה" נוסע ברכבת בפעם הראשונה בחייו ("חידוש היה לי כל ענין הנסיעה הזו במסלת-הברזל, שלא עברתי בה מימי") הוא כינה את נוסעים המתחבאים מתחת לכסאות מאימת הכרטיסן בכינוי הסאטירי "הנעלמים": המשגיח נכנס ובא בחברת מרי-דעגלה לבקר פתקאות של האורחים, ונפסקה השיחה. כשיצאו הממונים האלה בשלום והנעלמים הנה זה הגיחו ממחבואיהם בכל מקום מתחת הספסלים, כדרך העולם, נערמו הכסתות, המחצלאות והמטלטלים במחיצתי. (מתוך: שלום יעקב אברמוביץ, מנדלי העברי, חרגול, 2013)

עלילות מסעירות שמתרחשות בכלי תחבורה הן, ובכן, מסעירות. טוב שגורל זה יישמר לגיבורים ספרותיים ולא למהדורות החדשות. נוסעים סמויים לא משחקים במחבואים עם הכרטיסן בשביל השעשוע, יש סיבה שבגללה אין להם כרטיס. אצל אברמוביץ, הרכבות סימלו את התפרקות הקהילה היהודית תחת גלגלי הקידמה וסיפקו ליחידים נתיב בריחה והצלה מטאפורית ולא מטאפורית. זיגמונד פרויד שירבב לספרו פירוש החלום מעשיה אירונית על יהודי אביון, גיבור במסע חתחתים:

מתגנב אל הרכבת המהירה לקרלסבד ללא כרטיס נסיעה, נתפס, ובכל פעם שנערכת ביקורת הוא מוצא מן הרכבת ומטפלים בו ביד קשה יותר ויותר. באחת מתחנות נתיב הייסורים שלו הוא פוגש מכר, ולשאלות של הלה לאן הוא נוסע, הוא משיב: 'אם הקונסטיטוציה שלי תחזיק מעמד – לקרלסבד'. (זיגמונד פרויד, פירוש החלום, עם עובד, 2008)

לפי פרויד, נדודיו של היהודי עולים לו בייסורים גופניים ונפשיים. תקוותו הגדולה היא שיצליח להגיע לקרלסבד וזה לא תלוי בחוק, שעומד כנגדו, כי אם ביכולותו לשאת את הסבל הכרוך במצבו.


בתמונה: פרויד ברכבת מוינה


פרויד לא צפה שהקונסטיטוציה תהפוך את מסילות הרכבת לנתיב המוות של יהודי אירופה. לאותם יהודים, גם עמידה בסבל לא הספיקה. שירו של המשורר וניצול השואה יעקב ברזילי הביע זאת בעוצמה: "נסעתי ברכבת שלך כנוסע סמוי חינם אין כסף" (נוסע סמוי, בתוך: מחכה לאבי, כרמל 2009) עוד בנושא: לא לחינם קרא אברמוביץ לנוסע הסמוי נעלם. הוא נשכח מלב, מטלטל, גורלו לא ידוע והוא בצד הלא נכון של החוק ואולי גם ההיסטוריה. הוא יודע שאם לא יאיר לו המזל (או ההשגחה) גורלו יחרץ. אבל אם המזל יאיר לו פנים, הוא יוכל לספר סיפור מופלא על מעיל ותפוח לנכדים ונכדות. בזכות אותם הסיפורים "נוסע סמוי בתוכנו חי".


19 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page