דברים מתוך סמינר קיץ מעברים 2021
דמיינו שעליכם לקבץ את כל כתבי ניטשה להוצאה חגיגית, האם תכללו חשבונית מכבסה שנמצאה במחברתו? תרגיל זה, שהציג פוקו בהקשריו שלו, קורא להגמיש את הגבול בין מה שנכנס לשיח הפרשני ובין מה שנותר מחוצה לו. החשבונית של ניטשה עלולה לעניין היסטוריון נמרץ אך היא לא תיחשב ראויה לעיון פילוסופי. אם בעבר, דבר שבעל־פה היה "זניח, דיבור שמסתלק, שצף ועובר" וככזה חוקרים לא יכלו להעמיק בו, הרי שהמהפכה הטכנולוגית התגברה על מכשול ארעיות הטקסט שבעל־פה. למרות זאת, סוגות בעלות היסטוריה קצרה יותר מן הכתב – הקלטות קוליות ואורקוליות – נותרו במידה רבה מחוץ למגדל השן של מחקרים בהגות מודרנית. במקום לשמור אמונים לתעדוף הכתוב על פני הדבור, מחקר זה מתייחס לטקסט הדיגיטלי כזירה מרובדת. אבקש להראות כיצד תורת הפרפורמנס שנולדה מן התיאטרון והנרטולוגיה מן הספרות, חושפים בטקסטים דבורים של הוגי יהדות זמננו תובנות שלא נגישות למחקר הטקסטואלי לבדו.
מקרי הבוחן שלי הם ישעיהו ליבוביץ, ייץ גרינברג, ועובדיה יוסף ועלי להצדיק בחירה בלתי שגרתית זו: (1) כוחם בפניה אל ציבור רחב; (2) עושר החומרים המוקלטים שיש בנמצא; וכן, (3) ההבדלים העצומים בסגנוּן דבריהם. בדברי אראה כי בטקסט הדבור ליבוביץ מתפקד כרציונליסט אירוני, יוסף כמספר יודע־כל שעושה פארודיה, וגרינברג כדובר סובייקטיבי וסאטיריקן. חותמים פרפורמטיביים אלו, מסוגלים לענות על לקונות שחוקרים קודמים כבר העלו על הכתב ולהסביר את מקומם של השלושה בהיסטוריה האינטלקטואלית, הפוליטית והחברתית של יהדות זמננו. כמו כן, השוואה בין השלושה מעלה קשרי עומק בין השקפת עולם ובין המנעד הפרפורמטיבי והנרטולוגי בהם נוקטים הדוברים.
נטע שרם לקראת סיום הדוקטורט באוניברסיטה העברית, במכון מלטון לחינוך יהודי, ואורחת במכון לחקר ישראל באוניברסיטת מינכן. לנטע תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני במחשבת ישראל מן האוניברסיטה העברית. נטע הרצתה בוובינר של מכון וולף Shtick: Satire and Religion על מחקרה אודות הגישה ההרמנויטית של סדרת הטלוויזיה הישראלית "היהודים באים”. מבין פרסומיה האקדמיים של נטע: עדכון חילוני-ציוני לצאינה וראינה: עיון בדרשותיו של דוד כהן (מוזה, 2017), Radical Translation as Transvaluation: Three readings of the Korah Rebellion, (PaRDes, 2019)